Winning entries could not be determined in this language pair.There were 2 entries submitted in this pair during the submission phase. Not enough entries were submitted for this pair to advance to the finals round, and it was therefore not possible to determine a winner.Competition in this pair is now closed. |
הרגע שבו, לפני 50 שנה, ניל ארמסטרונג נטע את כף רגלו על פני הירח השרה יראה, גאווה ופליאה ברחבי העולם. עיתון זה טען כי "האדם, מאותו יום ואילך, יכול להגיע לכל מקום ביקום שמוחו רוצה ושגאונותו מתחְבּלת...אל כוכבי הלכת, מוקדם מן המאוחר, ודאי כעת כי האדם יגיע". אך לא, הנחיתה על הירח הייתה יוצא מן הכלל, יעד שהוגשם לא כמטרה בפני עצמה אלא כאמצעי איתות על יכולותיה הבלתי רגילות של אמריקה. נקודה זו, לאחר שהודגשה, לא דרשה ביצוע נוסף. רק 571 בני אדם חגו במסלול הכבידתי; ומאז 1972 אף אחד לא העז להרחיק לכת אל החלל הרבה יותר מכפי שדה-מוין רחוקה משיקאגו. 50 השנים הבאות ייראו אחרת לגמרי. העלויות הצונחות, טכנולוגיות חדשות, שאיפות סיניות והודיות, ודור חדש של יזמים מבטיחים תקופה נועזת של פיתוח החלל. הדבר ייכרך כמעט לבטח בתיירות לעשירים וברשתות תקשורת טובות יותר לכל; בטווח הארוך הדבר עשוי להיכרך בכריית מחצבים ואף בתחבורת המונים. החלל יהפוך יותר ויותר למעין שלוחה של כדור הארץ - זירה לחברות וליחידים, ולא רק לממשלות. אך כדי שהבטחה זו תוגשם, על העולם ליצור מערכת חוקים למשול במרומים - הן בעת שלום והן, אם הדברים יגיעו לכדי כך, במלחמה. פיתוח החלל עד כה התמקד בסיוע לפעילות כאן למטה - בעיקר תקשורת לווינים לשידור ולניווט. כעת משתנים שני דברים. ראשית, הגאופוליטיקה מזינה דחיפה חדשה לשלוח בני אדם אל מעבר למֶרְדדי המסלול הנמוך סביב כדור הארץ. סין מתכננת להנחית בני אדם על הירח עד 2035. ממשל הנשיא דונאלד טראמפ רוצה שאמריקאים ישובו לשם עד שנת 2024. העלויות הצונחות הופכות התרברבות זו לבת השגה יותר מאי פעם. אפולו עלתה מאות מיליארדי דולרים (בסכומים של ימינו). כעת עשרות מיליארדים הם מחיר כרטיס הנסיעה. [ … ] תהא זו טעות לקדם את החלל כמערב פרוע רומנטי, כאזור ספָר אנרכי שבו האנושות יכולה להתיר כל רסן ולגלות מחדש את ייעודה. על מנת שהחלל יגשים את הבטחתו נחוצה משילות. בתקופה שבה העולם אינו יכול להסכים על כללים לסחר ארצי במוטות פלדה ובפולי סויה הדבר נראה כבקשה מרחיקת לכת. אך בלעדי זאת הפוטנציאל לכל מה שמשתרע מעבר לכדור הארץ יחכה במקרה הטוב 50 שנה נוספות להגשמתו. במקרה הגרוע החלל עלול להוסיף על בעיות כדור הארץ. | Entry #27977 — Discuss 0 — Variant: Not specified
|
לפני 50 שנה, כשניל ארמסטרונג עשה צעד ראשון על אדמת הירח, אנשים בכל העולם חוו גאווה, השתאות ותמיהה. בעיתון שלנו נכתב אז ש- "כעת אנשים יכולים לטוס לכל מקום ביקום שירצו, רק אם יוכלו להמציא אפשרות טכנית להגיע אליו... בכל אופן, לפלנטות אחרות בוודאי נוכל להגיע בקרוב". אולם, התחזית הזאת לא התגשמה. נחיתת אדם על הירח הקדימה מאד את זמנה, וחשיבותה נמדדה אז לא כחשיבות המטרה בפני עצמה, אלא כאפשרות להראות לכל העולם את העוצמה הגדולה של ארה"ב. כשהמטרה הושגה, נעלם גם הצורך להמשך התוכנית. נכון להיום רק 571 בני אדם יצאו למסלול סביב כדור הארץ, ומאז 1972 אף אחד לא התרחק מכדור הארץ הרבה מעבר למרחק נסיעה מדן ועד אילת. ב- 50 השנים הבאות התרחשו שינויים רבים: עלויות ירדו, טכנולוגיות חדשות הופיעו, סין והודו הצטרפו והודיעו על פיתוח תוכניות שאפתניות, ואם זה לא מספיק, אזי נכנסו לתחום גם אנשי עסקים שהבטיחו לכולנו עידן חדש בפיתוח החלל – בקרוב. עוד החלה להתפתח תיירות בחלל לעשירים, וכל האנושות קיבלה גישה לטכנולוגיות תקשורתיות משוכללות. בעתיד אולי נהיה מסוגלים לכרות מחצבים ולהטיס לחלל קבוצות גדולות של אנשים. אם זה יקרה, החלל יהפוך לחלק מהמציאות היומיומית שלנו, כי לא רק ממשלות, אלא גם חברות ובעלי עסקים יחלו לעסוק בו. אבל עד אז האנושות צריכה לפתח חקיקה שתנהל פעילות אדם בחלל – בעיתים של שלום ובעת מלחמה (אם תקרה). עד היום תוכניות החלל התמקדו בעיקר בשכבות הקרובות יותר לכדור הארץ. קודם כל, בגלל הצורך בפיתוח תקשורת לווינית המשמשת בטכנולוגיות השידור והניווט. השינויים להם אנו עדים כיום, כרוכים בשני היבטים. הראשון הוא הגאופוליטיקה העולמית ששוב מובילה אותנו לטיסות לחלל הרחוק. סין מתכננת להנחית בני אדם על אדמת הירח עד שנת 2035, ואילו ממשל טראמפ שואף להחזיר לשם את אמריקאים אפילו עד 2024. ירידת עלויות הופכת את הפרויקטים השאפתניים ליותר ממשיים מבעבר. כך למשל, תוכנית החלל "אפולו" עלתה לאמריקאים כמה מאות מיליארדי דולרים (במונחים של היום). היום מחיר "הכרטיס אל העתיד" יעלה רק כמה עשרות מיליארדים. [...] תהיה זו טעות אם נתאר לעצמנו את החלל כסוג של המערב הפרוע עם איזה אופי רומנטי שבו שולטת האנרכיה ושבעזרתו האנושות יכולה "לצאת מהעבדות" ולשנות את גורלה. כדי שתוכניות החלל יצאו לפועל, צריך שהן יתנהלו לפי אי-אילו כללים קבועים וברורים. אם ניקח בחשבון שאפילו כאן, על פני כדור הארץ, אנו לעיתים לא מסוגלים להגיע להסכמות בקשר למסחר במוטות ברזל או בסויה, זאת יכולה להיות משימה לא פשוטה בעליל. אבל אם לא נבצע אותה, הפוטנציאל הגדול של החלל יישאר לא ממומש לעוד 50 שנה לפחות. במקרה הלא טוב זה עלול עוד להפוך לעוד מקור לבעיות עבור האנושות. | Entry #28025 — Discuss 0 — Variant: Not specified
|